צריכים עו"ד? הנה 30 טיפים ועצות שיסייעו לכם בבחירת עורך דין (כולל כאלה שעו"ד לא כל כך אוהבים לדבר עליהם…)
במאמר זה נסקור וניתן מספר טיפים חשובים וכלים מעשיים לבחירת עו"ד לצורך ייצוג.
שוק עריכת הדין נחשב לשוק "רווי", ישנו מספר רב של עורכי דין בעלי מגוון התמחויות וכאשר אדם שהוא אינו לקוח קבוע של עורכי דין בשגרה נתקל בבעיה משפטית הוא לעיתים ניצב מול מבחר בלתי אפשרי, כאשר קיים קושי מובנה בקבלת החלטה על אודות עורך-הדין המתאים לטיפול בתיק.
לכן, במדריך מפורט זה ננסה לעשות כאן מעט סדר בשאלה: 'איך לבחור עורך דין טוב' ולתת בה סימנים, אבני דרך, כלים, טיפים ורמזים – בתקווה שיסייעו לכם לברור את המוץ מן ה-BAR ולמצוא את עורך דין הטוב והמתאים עבורכם.
אך לפני הכול רק נעיר כי הסעיפים והטיפים לבחירת משרד עורכי דין אינם מסודרים כלל על פי סדר חשיבות או כרונולוגיה כלשהי, ועל כן אם ישנה חשיבות מיוחדת לנקודה כלשהי היא מופיעה במילים, בדברי ההסבר עצמם.
מעבר לכך, תמיד ניתן לפנות אלינו באמצעות הפרטים בדף צור הקשר במידה וישנן שאלות שנותרו בנוגע למאמרים המתפרסמים באתר, או בכל עניין אחר.
עד כאן אקדמות מילין:
- המלצות מלקוחות/לקוחות לשעבר: ראשית, תמיד כדאי להגיע על סמך המלצה חמה. אם יש לכם המלצה טובה, חמה ומפורטת על משרדי עורכי דין, אפשר לומר שתוכלו לדלג מכאן ישירות אל הסעיף האחרון במאמר -– ואין לכם צורך להתעמק יתר על המידה בשאר הסעיפים שבאמצע. מאמר זה נועד לתת כיוון בבחירת עורך דין עבור לקוח שאין לו המלצה איכותית וישירה מלקוח לשעבר של אותו עו"ד שהוא סומך על שיקול דעתו.
יחד עם זאת, כדאי לשים לב שהמלצה זו אכן רלוונטית. לעתים קרובות תקבלו "המלצה" על עו"ד מאנשים שלא היו לקוחותיו בפועל. ייתכן שהם חבריו או קרוביו של עורך הדין, או אפילו ממליצים בתשלום באתרי אינטרנט ובפייסבוק (תופעה פסולה אך בהחלט קיימת).
לכן, כשבוחרים עורך דין חשוב מאד לוודא שאכן אותו ממליץ היה לקוח של עורך הדין בפועל, קיבל ממנו שירות מיטבי, והיה שבע רצון. מומלץ גם לברר האם השירות המשפטי של הממליץ ניתן בנושא דומה לשלכם, ככל שניתן. אם עו"ד נתן שירות מעולה בדיני משפחה, למשל, אין כל ערובה לכך שהוא ידע לתת את אותו שירות בתחום אחר כגון קניין רוחני, שאולי הוא פחות בקיא בו.
- חיפוש לפי תחום התמחות: חשוב לדעת שבניגוד לעולם הרפואה, בעולם עריכת הדין אין צורך בהכשרה מקצועיות על מנת לעסוק בתחום התמחות מסוים או אף להגדיר את עצמך כמי שמתמחה בו.
אמנם, כל עו"ד מחויב בשנת סטאז' (התמחות) ושם לעיתים קרובות ניתן למצוא נושא התמחות מסוים, אף התמחות זו אינה מקנה כל הסמכה, תעודה ואינה נחשבת להכשרה מקצועית. לדוגמה, עורך דין שהתמחה בתחום הפלילי יכול ורשאי מיד עם קבלת הרישיון לעסוק בדיני נזיקין, ומי שהתמחה בנזיקין רשאי לעסוק בחוזים, וכן הלאה. עם זאת, עורכי דין רבים "מתבייתים" על נושא כלשהו, או נישה, וחלקם צוברים ידע ניכר באותו תחום וניסיון משמעותי.
הסיפור מסתבך מעט כאשר הבעיה שהלקוח מציג אינה מובחנת, כלומר, לעיתים ייתכן מצב שהבעיה המשפטית תשב "על תפר" שבין תחומים שונים, ותערב מרכיבים שיידרשו הבנה ביותר מנושא אחד. כך, למשל, הסכם במסגרת מקום עבודה יכול לדרוש הבנה הן בדיני עבודה והן בדיני חוזים, וטיפול בתיק של תביעה כספית יצריך הבנה גם בנושאי ביטוח, וכיוצא בזה.
שאלו את עצמכם (ואת עורך הדין): האם העניין שבשמו הגעתם מצריך ידע ספציפי או שמא הבנה "רוחבית" ואינטרדיסציפלינרית. האם ישנו צורך בשיתוף פעולה עם עו"ד המתמחה בתחום נוסף כדי להגיע לתוצאות מיטביות בתיק? (מצב זה שכיח בעיקר בתיקים בעלי רמת מורכבות גבוהה ביותר ועתירות מנהליות סבוכות ורבות היקף, ופחות בתיקים אזרחיים/מסחריים הרגילים).
בעת בחירת עו"ד חשוב להדגיש שישנם מקרים שבהם דווקא התמקצעות רב תחומית תתאים יותר, בעיקר אצל משקי בית, יחידים, אנשים פרטיים, ועסקים קטנים, שצריכים מעת לעת שירות מסוים – פעם סכסוך שכנים, פעם עריכת צוואה עבור הילדים, פעם ייעוץ נקודתי בעניין הקשור לעזיבת מקום עבודה, פעם ביטול דו"ח חנייה או סיוע במכירה או קנייה של דירת מגורים או דירה להשקעה. בכל המקרים האלה, יש יתרון דווקא לעורך דין רב תחומי, של "משקי בית", שיכול לנהל מערכת יחסים ממושכת עם לקוח, לפתח יחסי אמון, להכיר את המאפיינים הייחודיים שלו, ואת ההקשר הרחב – ולא פחות חשוב – נמצא בקרבה גאוגרפית המאפשרת הגעה למשרד ו"קפיצה" נוחה לשם חתימה על מסמכים, תצהירים וכו' במידת הצורך (אם כי היום כבר ניתן לעשות את מרבית הפעולות הנפוצות מרחוק, ואין צורך בהגעה שוטפת למשרד כבעבר).
- וותק וניסיון בתחום, ובמקצוע בכלל: הכלל ידוע והוזכר במאמר זה בהקשרים שונים: אין תחליף לניסיון ואין חכם כבעליו. אך גם כאן כדאי לבדוק דברים לעומקם בטרם נבחר עורך דין שנרצה לעבוד עמו בכדי לא ליפול ל'מלכודות':
בניגוד לדעה הרווחת, לא כל מי שמחזיק ברישיון עו"ד אכן מתפקד כעורך דין באופן מלא וכמשלח יד עיקרי. עורכי דין רבים אינם פעילים בהיקף מלא.
ההצפה בשוק עריכת הדין הביאה למצב שרבים נותנים שירותי עריכת דין "מהצד", בהיקף חלקי, או כפרילאנסרים משפטיים במקביל לעבודות בתחומים אחרים או משיקים ונהנים בעיקר משמירה על הסטטוס, ואף כנותני שירות חיצוניים עבור משרדים אחרים. כדאי לוודא שאכן עורך הדין בעל הניסיון והוותק אכן עסק במקצועו ב"משרה מלאה", ושהוותק אינו רק 'על הנייר' – כאשר הרישיון הוצא לפני עשרים שנה אך בזמן הזה עורך הדין עסק, למשל, בחינוך והוראה, או בעסקים/יזמות, וטיפל בתיקים קטנים לצורך 'השלמת הכנסה'.
בנוסף לוותק במונחי זמן, מקומות העבודה הקודמים יכולים ללמד לא מעט על כישוריו ואיכותו של עורך הדין: האם עורך הדין עבד במשרד מוכר או גדול, לרוב משרדים גדולים או בינוניים נחשבים לטובים באופן יחסי, אך יש יוצאים מן הכלל. ישנם גם משרדים קטנים מעולים.
משרות בחברות גדולות, מחלקות משפטיות, או בגופים בשירות המדינה גם הם מעידים על רמה מקצועית שהיא לפחות סבירה, אלו יכולות להיות פרקליטויות, עבודה במח' משפטית של רשויות, סניגוריה ציבורית, או עבודה כעוזר משפטי (עו"ד שהוא יד ימינו של שופט) בבתי משפט.
בהערת אגב נאמר שגם כאן ישנן הבחנות דקות שעשויות להיות רלוונטיות: ניקח את שתי הדוגמאות הקודמות ונמיין אותן לצורך ההמחשה: ישנם תפקידים קודמים שניתן ללמוד מהם על ניסיון בייצוג מעשי בבתי משפט (פרקליטות וסניגוריה) או יכולות כתיבה טובות (עוזרים משפטיים). מי ששימש בעבר תקופה ארוכה כעוזר משפטי אמנם צפה בדיונים רבים אך לא השתתף בהם באופן פעיל, ולכן אולי יהיה פחות יעיל בליטיגציה בפועל. לעומת זאת, פרקליט פלילי שלא עסק, מנגד, בכתיבה משפטית רבה, מעמיקה ומחקרית – והתמקד באופן כללי יותר בדיונים בעל פה עם נגיעה שטחית יותר לצד הטקסטואלי של המקצוע, אולי פחות יתאים לעריכת חוות דעת הכרוכה במחקר משפטי רב וניתוח השוואתי או עריכת חוזה מסחרי מסועף.
עוד נקודה ששווה לתת עליה את הדעת, במובן הרחב יותר אך בהמשך לפסקה הקודמת, היא סוג הניסיון טיבו – הפעם בהקשר הנושאי (מקודם התייחסנו למסגרת העבודה):
האם עוה"ד שאנו בודקים כעת הוא בעל ניסיון בתחום הספציפי של התיק או בעל ניסיון כללי במספר תחומים או אף במספר רב של נושאים והתמחויות? האם התיק שלי הוא תיק נישה, בנושא אחד, או שמא כזה שמצריך הבנה מולטי-דיסציפלינרית, במגוון נושאים? בכל אחת מהאופציות נשקול לקחת עורך דין אחר בהתאם לצורך – בעל התמחות אחת או בעל הבנה רוחבית – אופקית.
לעיתים ניסיון בתחומים משיקים יכול להיות מאד רלוונטי. עו"ד לתביעות נגד חברת ביטוח שבעבר עבד בחברת ביטוח בתפקיד מפתח עשוי להיות בעל יתרון, בדומה לרופא / אחות בתביעת רשלנות רפואית או עורך דין פלילי – סניגור, שהיה בעברו חוקר משטרה או פרקליט (תובע ממשלתי או תובע משטרתי) לשעבר. גם הקשרים הקודמים שצברו עשויים לתת יתרון מסוים אך לעיתים לפסול מחמת ניגוד עניינים…
בסוף צריך לזכור שוותק וניסיון לא תמיד יכולים לבוא על חשבון איכות. ישנם גם צעירים, נחושים ממוקדים ומקצועיים. קל להסתנוור מכותרת כגון "30 שנות ניסיון" אך כדאי לעצור ולבדוק את הדברים לעומקם.
- בקיאות כללית בעולם המשפט: האם עוה"ד נראה בקיא בשאלה שאתם מפנים אליו או בנושא? האם יש לו ניסיון במקרים דומים? כאן ישנו קושי מסוים, כלקוחות, לאמוד ולהעריך את מקצועיות עורך הדין, אך בכל זאת, נסו להתרשם במהלך שיחת הטלפון הראשונית עם עורך הדין ובפגישה פנים אל פנים עמו, עד כמה הוא בקיא בתחום.
ניתן כמובן גם לשאול זאת ישירות. גם כאן, אל תפרשו בהכרח חוסר ידע קונקרטי בשאלה נקודתית ונישתית כחוסר בקיאות. החוק לרוב מסובך ומורכב ומסועף הרבה יותר משאתם משערים, ועליו יש רובד עצום של פסיקה וספרות. לפעמים, כדאי לסמוך דווקא על עורך הדין שירצה לבדוק ולהתעמק טרם מתן תשובה סופית ומדויקת, יותר מאשר על כזה ש"שולף" מהמותן תשובות בביטחון רב ומפריז בהערכת הסיכויים.
זכרו שככלל, אין בעולם המשפט תשובות של שחור ולבן, אין הבטחות מלאות, ולרוב את התשובות יש לסייג. אמירות נחרצות מדי, חד משמעיות מדי, או תשובות רחבות היקף שניתנות לפני בדיקת התיק לעומק בראי החוק, אמורות לעיתים להדליק נורה אדומה. הערכה משפטית סבירה בתיק רגיל ובדיקת מסמכים אמורות לארוך (מאחורי הקלעים) בין שעות ספורות בתיקים פשוטים ובתיקים מורכבים אף מספר ימי עבודה.
- אינטואיציה אישית בשיחת הטלפון הראשונית (או אינטואיציה נשית, אם אתם נשים…): האם עורך הדין זמין וקשוב במגע הראשוני אתכם. האם הוא עמוס? האם הוא חביב? האם הוא משדר מקצועיות, ידע והבנה, ולא פחות חשוב – האם הוא מתעניין בכם מעבר לפן המשפטי?
נקודה בונוס: לרוב ניתן "לשמוע" כשאדם מחייך מהצד השני של הקו.
- כימיה בינאישית: זהו דיון פנימי שעלינו לערוך עם עצמנו. האם עורך הדין קשוב לכם? האם אתם מרגישים בנוח להיפתח בפניו ולשתף אותו בלבטים המקצועיים אך לא פחות חשוב מכך גם בחששות, בפחדים, בדאגות? האם הוא נוסך בכם תחושת ביטחון? פגישה עם עו"ד אמנם אינה צורת הבילוי המועדפת על רוב האנשים, אך אין סיבה שלא תשרור אווירה נעימה, חברית ומקבלת בפגישת הייעוץ. שאלו את עצמכם: האם נראה לכם שעורך הדין יהיה זמין עבורכם וקשוב גם בהמשך העבודה על התיק, לאחר שתחתמו על הסכם שכר הטרחה מולו?
- שמירה על סודיות: האם ההתנהלות הכללית שלו משדרת מקצועיות? האם הוא שומר על דיסקרטיות וסודיות?
רמז עקיף: אם הדלת נשארת פתוחה בזמן השיחה או אם אין תחושה של פרטיות, למשל, עורך הדין מדבר בטלפון על לקוחות אחרים בנוכחותכם תוך שימוש בפרטים מזהים? האם הוא מקיש סיסמא במחשב? האם על השולחן מונח חומר גלוי של לקוחות אחרים? כל זה עשוי להוות רמז עקיף להתנהלות שאינה מקפידה באופן מחמיר על חיסיון עו"ד-לקוח (זכות המגיעה לכם על פי חוק החל משיחת הטלפון הראשונה עם המשרד, גם אם אינכם לקוחות עדיין, ומחייבת גם את עובדי המשרד שאינם עורכי דין).
- משרד (נראות, סדר וניקיון): בזמן שבוחרים משרד עורכי דין רצוי להיות ערים גם לאופן שבו המשרד נראה, מבחוץ מבפנים, יכול לספק לנו מידע רב על פירמת עורכי הדין ועל יציבותה, איתנותה, ובעיקר על רצינות מקצועית. המשרד המפואר ביותר, מנקר העיניים, הוא לאו דווקא הטוב ביותר.
ישנם עורכי דין מעולים, בכירים וחריפים ביותר הממוקמים במשרדים יחסית פשוטים וצנועים. עם זאת, המשרד צריך להראות מסודר ברמת הארגון (ולא אוסף של ניירות וקלסרים זרוקים) – מהטעם הפשוט שסדר וארגון חיצוניים עשויים פעמים רבות להוות אינדיקציה לעבודה מסודרת, שיטתית ומעידה בעיקר על מקצועיות ורצינות.
נסו להתרשם; האם זהו משרדו הקבוע של עורך הדין, האם שמו חקוק על דלת הכניסה בשלט קבוע (ולא רק על מסך טלוויזיה בלובי/תאורת לדים שאופייניים למתחמי עבודה משותפים), האם התעודות התלויות על הקיר נושאות את שמו, או שישנן תעודות של עורכי דין נוספים, האם יש תמונות של ילדיו על השולחן, מתנות או כרטיסי ברכה מלקוחות, וכו'. האם ישנו ארון קלסרים במשרד או ארכיון? (ניתן להתרשם גם מהיקף הפעילות באופן בלתי אמצעי אגב כך). לרוב, יחסית קל לזהות האם עורך הדין אכן עובד ממשרד זה דרך קבע או שהוא "אורח" במקום השוכר את המשרד על פי שעה.
משרד עורכי דין רציני לרוב יכיל חדר ישיבות ולעיתים עמדת מזכירות או חדר קבלה מסודר, יהיה במקום שבו יושבים מספר משרדי עורכי דין, במיקום מרכזי ונגיש, ובעיקר "ישדר-עסקים".
לעניין זה יש חשיבות נוספת במיוחד לאור המקרים שהתפרסמו לאחרונה על משרדי עורכי דין שפשטו רגל, ואף מקרה יוצא דופן שהתפרסם לאחרונה על עורך דין ידוע שנעלם 'בוקר בהיר אחד' כאילו פצתה האדמה את פיה ובלעה אותו… והותיר אחריו משרד שומם. אמנם אין דרך להימנע מכך אך לפני שבוחרים עורך-דין רצוי לנסות לחוש, על פי רמזים, עד כמה העסק שלו יציב.
- חיפוש בגוגל וברשתות החברתיות: לעולם אל תדלגו על חיפוש בגוגל! (ורצוי גם בפייסבוק) גוגל הוא מקור מידע מעולה (אך גם כזה שיש להיזהר בו לעתים). הכלל הידוע בעולם המידענות תקף גם כאן: יש להצליב כל מקור מידע ולבדוק אותו. קיבלתם המלצה על עו"ד? מצאתם עו"ד ברשת שמצא חן בעיניכם מהתרשמות וירטואלית ראשונית? מצוין. כדאי מאד לבדוק גם את ההמלצות עליו בגוגל – עסקים, בפייסבוק, ובפלטפורמות נוספות. אל תתעצלו וקראו גם תגובות לפוסטים בדף העסקי של עורך הדין. בדפים פעילים, לעיתים מסתתרות תגובות של לקוחות מרוצים יותר, או פחות. אפשר גם לפנות אל הממליצים בביקורות ובתגובות ולהתעניין.
עכשיו, ראשית, נסו לעתים לגלוש גם לעמוד השני של התוצאות בגוגל ואף לשלישי ולרביעי, חטטו קצת. לעתים תוצאות רלוונטיות שעשויות לשפוך אור על המשרד נדחקות לעמודים מאוחרים יותר. חפשו מידע על משרד עורכי הדין גם בפייסבוק. משרדים רציניים נוטים להחזיק דפים עסקיים גם בפלטפורמות אחרות פרט לגוגל, כדוגמת פייסבוק, לינקדאין, יוטיוב, ועוד.
כיום עורכי דין נוטים פחות לפרסם באינסטגרם – אך גם זה קיים. נסו להבין מהתוצאות בגוגל, האם עורך הדין מוכר בתחום, האם ישנן כתבות עליו או על משרדו בכלי תקשורת, האם התוכן נראה מקצועי ומשדר מקצועיות או כמעין "פרסומת" סמויה? גם מתוכן שיווקי/ממומן/טאבולה וכדומה, או מפרסומות רגילות ניתן להתרשם – האם הניסוח בראיונות נעשה ברמה גבוהה? האם הפירמה משדרת רצינות באופן כללי? האם אתר האינטרנט ודף הבית העסקי בפייסבוק מקרינים אמינות ובגרות? גם את העניין הזה יש לקחת בעירבון מוגבל.
הערה מאזנת: פרסום, גם ברשת ובפייסבוק, מצריך תקציבים משמעותיים, ולעיתים קרובות כתבת צבע גדולה או סרטון תדמית מושקע, שלא לדבר על בניית נוכחות מאסיבית ברשת והפעלת איש יח"צ על מנת להגיע לתכניות בוקר… ידרשו משאבים שלעו"ד צעיר או יחיד אין (בתחרות עם משרדי ענק), כך שלעיתים ישנם עורכי דין מעולים מהשורה הראשונה שאין להם ייצוג מאד "כבד" ברשת. יש להפעיל שיקול דעת והיגיון בריא גם כאן.
- דירוגים שונים: עורכי דין אינם רשאים להשתתף כיום בתו תקן של 'אמון לציבור'. יש חברות דירוג חיצוניות כמו B&D, דאנס100, וכדומה, אך בעבר הייתה ביקורת בתקשורת על שיטת הדירוג והקריטריונים, כך שלדעת הכותב איכות הדירוג החיצוני (מבלי להתייחס לחברה ספציפית כזו או אחרת) היא פרמטר שניתן לקחת בחשבון אך אין לתת לו משקל גבוה מדי בבחירת עו"ד בהשוואה לסעיפים האחרים כאן.
בנוסף, יש לקחת בחשבון שלרוב נדרשת איתנות כלכלית או היקף פעילות גבוהים מאד על מנת להיכלל ברשימות הללו (חלק מהגשות המועמדות כרוכות בהוצאה כספית משמעותית) ולכן הפרמטר הזה אולי פחות רלוונטי עבור בחירת משרד בינוני או קטן, שלא לדבר על עו"ד הפועל באופן עצמאי. יש לראות דירוג חיצוני כמעין "בונוס".
גם למדורים מסוימים בעיתונות הכלכלית ה"מדרגים" עורכי דין או הממליצים עליהם, יש להתייחס בחשדנות שכן היו מקרים בעבר שדירוגים והמלצות נקנו בכסף ותו לא.
- התרשמות מכישורים מילוליים בעל פה: כאן צריך בעיקר לפתח אוזן חדה. האם עורך הדין שמולכם הוא וורבאלי (מילולי)? האם אוצר המילים עשיר? האם הוא יודע לפשט דברים מסובכים ולהסביר אותם באופן קליט? באופן מעט מפתיע, אולי, אותם כישורים מילוליים בעל פה שנדרשים מול לקוח נדרשים גם אל מול שופט. לכן, במענה לשאלה איך לבחור עו"ד, הפרט הזה קרדינאלי: חשבו על כך: אם עורך הדין אינו מובן ונהיר ללקוח, איך יוכל להסביר את הדברים לשופט כהלכה במסגרת דיון מסובך ומורכב, בז'רגון וטרמינולוגיה משפטיים, אם העברית הבסיסית שלו, נניח, אינה חפה משגיאות?
- התרשמות מכישורים מילוליים בכתב: בדומה לסעיף הקודם. אפשר לבקש מעורך הדין להציג מסמכים משפטיים שכתבו (כמובן בעילום שם של בעלי הדין, מכיוון שיש חיסיון עו"ד לקוח ותוך טשטוש פרטים מזהים). אפשר גם לבדוק מה רמת הכתיבה והניסוח באתר האינטרנט ובדף הפייסבוק העסקי של עורך הדין, או במאמרים שונים שפרסם באמצעות גוגל, באתרי חדשות ופובליציסטיקה, בפורטלים משפטיים ובמקומות נוספים ברחבי הרשת. אולם כאן כדאי להיות זהירים ביותר כיוון שבמקרים רבים עורכי דין עסוקים נוהגים להעלות טקסטים שכתבו עבורם אחרים, סטודנטים או אנשי שיווק (באתר זה אגב, וכן ברוב המוחלט של פרסומי המשרד ברשת, כלל הטקסטים הם פרי עטו של עו"ד אסף פלג – אלא אם כן צוין אחרת במפורש).
- שיטת התמחור: האם עורך הדין יודע לתמחר היטב, לצפות את העלויות הכוללות, או לחלופין את טווח המחירים של ההצעה? גם אם העלות של הטיפול איננה גלובאלית מקובל לתמחר את רכיבי ההליך או התביעה העיקריים הצפויים. בהצעות מורכבות לפעמים דווקא החיפזון מהשטן והצעה שתוכננה באיטיות ובקפידה – היא דווקא הרצינית יותר.
- גובה המחיר (שכ"ט- שכר טרחה): האם המחיר שהוצע לי גבוה ביחס למחירי השוק או נמוך. צריך להיות מאד זהירים כאן: מחירון לשכת עורכי הדין ומחירונים אחרים ברשת מציע מחירים שלרוב אינם תואמים את מחירי השוק, מסיבות שונות (משרדים גדולים לרוב יקרים יותר מקטנים, משרדים בת"א לרוב יקרים יותר מבפריפריה, תחום התמחות, וותק, מוניטין ועוד). זוהי המלצה שאינה מחייבת מבחינה חוקית אך יכולה לתת "כיוון" כללי.
חשוב לשים לב לענייני מע"מ, עו"ד מחויבים על פי חוק לגבות ולשלם מע"מ (ככל עוסק מורשה) שגובהו נכון למועד כתיבת המאמר הוא כ- 17%. יש לוודא בעת השוואת מחירים פרט זה שכן בחלק מהמקרים עו"ד אינם מציינים זאת בשיחה בעל פה. בנוסף רצוי לבדוק היטב מה כלול במחיר המוצע.
אמנם מדובר בנושא רגיש ואולי אף טעון (וכמובן שכזה שגם פרנס בדיחות והתלוצצויות רבות על עו"ד "חמדנים"…) אבל אולי כאן המקום לומר דווקא בנימה רצינית כי בחירת עו"ד "זול", על פי גובה שכר הטרחה, היא לאו דווקא השיטה המוצלחת ביותר לבחור לפיה עורך דין.
ככל בעל מקצוע אחר, עורך דין הגובה שכר טרחה נמוך ייאלץ לקחת לטיפולו מספר גדול יותר של תיקים – מה שבהכרח יבוא על חשבון ההשקעה בלקוח. בתחום עריכת הדין, אין כל ספק שישנו יחס ישיר בין האנרגיה והזמן המושקעים בטיפול בתיק, לבין התוצאה. זמן ואנרגיה = מחקר משפטי, חשיבה, התייעצות, התעמקות, כתיבה והגהות, ותיקונים, בדיקות וכמובן שגם שירות וזמינות והסברים ללקוח. עו"ד שעובד בתת-תמחור, בסופו של דבר עלול "לעלות ביוקר" ללקוח שהתעקש לחסוך בכל מחיר ויצא שכרו בהפסדו.
כמובן שתמיד יש לדאוג לקבל הצעת מחיר מפורטת בכתב, ולבסוף לחתום על הסכם שכר טרחה. יש לבקש הבהרות מלאות על כל הסעיפים המצויים בו. מעורך דין שאינו מוציא חשבונית מס- קבלה במקום מיד עם קבלת התשלום, יש לברוח כמו מאש. הנורמה בענף לרוב מאד מחמירה בעניינים הללו, ואין כל סיבה לחשוב שעו"ד המרמה את רשויות המס לא ירמה גם אתכם, לקוחותיו (משרת אמון, כבר אמרנו?).
- משאבי ידע ומידע במשרד, שימוש במאגרים: האם במשרד ספרייה משפטית סבירה? (יש לציין שכיום רוב החקיקה והפסיקה נמצאות ברשת, כך שבמשרדים חדשים הספריות הפיזיות מצומצות, אך עדיין מקובל להחזיק בספרות בהיקף כלשהו, ולו סמלי). האם ישנו חיבור למאגרי מידע כדוגמת נבו ותקדין או מע' כלים שלובים? זהו שירות בסיסי שאם אינו קיים צריך להדליק לפעמים נורה אדומה.
טיפ לבעלי העין החדה: סטיק של "נט המשפט" (מע' בתי המשפט) הוא כמו "סטטוסקופ לרופא". אם עורך הדין שפניתם אליו אינו מחזיק סטיק כזה (לעיתים תקוע במחשב דרך קבע, או לפחות ב-USB במחזיק המפתחות – זה אמור לעורר תמיהה מסוימת. על חותמת זמינה בהישג יד, אין מה לדבר.
- רישיון עורך דין בתוקף: ובכן, מדובר בעניין קריטי!
סעיף זה מעט ארוך אך חשוב בכדי לא ליפול קורבנות להונאה ולעוקץ, באמצעות מספר פעולות פשוטות בטרם נבחר עו"ד לייצוג:
יש לוודא לפני חתימה על ייפוי כוח והסכם שכ"ט (ולפני כל התייעצות), האם לעורך הדין יש רישיון מקצועי ותעודה – בבואנו לבחור עורך דין יש לזכור כי ישנם אנשים רבים המתחזים לעורכי דין על אף שהם אינם, ואף מקרים "רכים" יותר (אך חמורים לא פחות) של מתמחים שלא צלחו את בחינות הרישוי הקשות שלצערנו פעילים תחת חסות משרדים שונים בקונסטלציות כאלו ואחרות, תוך יצירת מצג שווא ואשליה כאילו הם עורכי דין פעילים ומורשים (במעין הטעיה).
במקרה האחרון, זוהי פרקטיקה שנעה בין לא-חוקית לבין "בשטח האפור", אך היא לצערנו קיימת ורווחת.
הדרך היחידה היא פשוט לוודא ולהצליב מידע כך: הרישיון הוא כרטיס פלסטיק בארנק רצוי וניתן לבקש מעורך הדין להציגו בפניכם ואין סיבה שלא ישמח לעשות זאת. את התעודה (התלויה על הקיר) המהווה אישור לעסוק במקצוע עריכת הדין מקבלים בטקס ההסמכה ולא יום אחד לפני. עד אז אסור לאדם להציג עצמו כעו"ד או לבצע כל פעולה משפטית שהחוק מתיר רק לעו"ד לבצעה.
תעודת עורך הדין לרוב תלויה על קיר המשרד, ולפני בחירת עורך הדין ניתן לאמת את מספר הרישיון המופיע בה (המס' הסידורי) באתר לשכת עורכי הדין, בפנקס הרישום וכן להצליב מול הכרטיס המגנטי – שיש עליו תמיד תמונת פספורט. הכרטיס בשנים האחרונות הוא בצבע תכלת בגודל רישיון נהיגה ישראלי, ומכיל מספר זהות, כתובת ומספר רישיון וכן קוד כניסה לאיזור האישי בלשכת עורכי הדין.
יש לוודא את שנת התעודה. בכל שנה עו"ד אמור לקבל תעודה חדשה – שבה מוטבעת שנת הנפקתה.
עו"ד שרישיונו מוקפא מרצון או שלא מרצון ("בשלילה"), לא יקבל לידיו תעודת חבר – בכרטיס פלסטיק שבה מצויין תאריך השנה הנוכחית.
עו"ד שהקפיא את רישיונו, גם אם מרצון חופשי, אינו רשאי לעסוק במקצוע.
יש אינדיקציות עקיפות נוספות במקרה של חשד ראשוני להתחזותו של אדם לעורך דין: אפשר לבקש לעיין בתעודת עוסק מורשה (כל עו"ד עצמאי מחויב להירשם כעוסק מורשה, שמספרו כמספר ת"ז שלו) ואף לאמת אותה ברשות המסים, והפראנואידים שבינינו יכולים לבצע בדיקה בתמונות מטקס ההסמכה של לשכת עורכי הדין; לא כל התמונות מהשנים האחרונות מוצגות באתר לשכת עורכי הדין (חלק מהמוסמכים אינם מגיעים אליו מסיבות שונות, לרבות קורונה), אך לרוב ניתן לאתר במאמץ קל את תמונתם של מרבית עורכי הדין מהשנים האחרונות, נרגשים בעת קבלת התעודה… (התמונות ממוינות אלפביתית באתר).
במקרה שבו באמת עולה חשד להתחזות ניתן לברר באמצעות הלשכה או משרד המשפטים את זהותו של עורך הדין לכאורה, וכן לדווח למשטרה בתקווה שתצליח למגר את התופעה הפסולה והחמורה הזו שמסכנת את הציבור.
טיפ: בפנקס עורכי הדין באתר לשכת עורכי הדין, אגב, ניתן לאמת אם עורך הדין שאת שירותיו אתם מעוניינים לשכור מוסמך לערוך ייפוי כוח מתמשך, וכן האם הוא בעל רישיון נוטריון. על מנת לעשות סדר בדברים, נאמר רק שנוטריון (הסמכה לחתימה ואימות מסמכים מורכבים) נזקק לוותק מקצועי של למעלה מעשור כעו"ד ומעבר קורס מיוחד, ואילו "מגשר" הוא תואר שניתן על ידי מוסד שקיבל היתר לערוך קורס. גישור כללי נלמד במוסדות רבים במתכונת וועדת גדות. אין הבדל בין קורס הגישור של הלשכה לבין כל קורס גישור אחר. ישנו קורס גישור משפחתי שהוא קורס משלים וכן פרקטיקום שניתן לבצע על מנת להיכלל במאגר המגשרים של מערכת בתי המשפט. את רשימת עורכי הדין – המגשרים שבמאגר, ניתן לאתר באמצעות מערכת בתי המשפט, ואת רישיון המגשר באמצעות פנקס המגשרים או מוסד הלימודים שבו למד המגשר.
- מגשרים שאינם עורכי דין, חברות שונות "להגשת" תביעות קטנות (שאינן משרד עו"ד), חברות שונות להגשת מסמכים לביטוח לאומי:
א. מגשרים: ישנם מגשרים שאינן עורכי דין ה"מייצגים" לקוחות באופן עצמאי במסגרת הליך מקדמי (לפני הגשת תביעה, שכן הם אינם מוסמכים לייצג בפני ערכאות). להבנתנו מדובר במצב בעייתי מאד עבור הלקוח, משתי סיבות: א. מגשר עבר קורס מקצועי קצר מאד, של כ-40 שעות בקירוב, שכמעט ואינו מכיל כל חומר משפטי. הוא אינו יודע מה המצב המשפטי שלכם, האם יש לכם קייס או לא, מה הסיכויים והסיכונים שבהליך משפטי וכן הלאה, ולכן עשוי להתפשר "בשמכם" במסגרת מו"מ באופן שייפגע בכם קשות. על דרך המשל, זה קצת כמו לעבור ניתוח כירורגי אצל מגיש עזרה ראשונה. שנית, חלק מהפעולות הנעשות על ידי 'מגשרים' המייצגים על דעת עצמם הן ספק-חוקיות, ועשויות להיחשב להסגת גבול המקצוע על פי החוק (עבירה). לכן, מוטב שלא להכניס ראש בריא למיטה חולה גם אם המגשר מבטיח לכם הרים וגבעות בפתרון מהיר של הסכסוך. זכרו: הוא אינו מוסמך לבצע הליך משפטי בכל מקרה, ולכן האינטרס היחיד שלו (בהעדר ברירה אחרת) הוא לרוב להתפשר בדרך כלשהי עבורכם, ויהי מה.
כל עורך דין (גם אם אינו מגשר) יכול לבצע את כל הפעולות שמגשר מבצע, אך גם הרבה מעבר לכך וככל הנראה שעם הבנה מעמיקה בהרבה.
ב. חברות להגשת מסמכים לביטוח לאומי: החוק מגדיר בצורה מדויקת מי רשאי לייצג בביטוח לאומי. במרבית המקרים מדובר בעורך דין בלבד. גופים נוספים רשאים לסייע בהגשת תביעה, וההמלצה היא להבין היטב על מה חותמים שכן לעיתים הקופון שהחברות גוזרות אינו פרופורציונאלי בשום צורה לעבודה המתבצעת על ידם, שאינה כוללת עבודה משפטית המשפרת את סיכויי התביעה – מה שעורך דין יכול לבצע עבורכם היטב.
ג. חברות להגשת תביעות קטנות: למי שאינו עו"ד אסור מבחינה חוקית לייעץ משפטית גם בנוגע לתביעה קטנה, שהיא הליך משפטי לכל דבר ועניין בבית משפט השלום. קל וחומר שאסור לו לכתוב תביעה. ישנן חברות ה"מסייעות בהגשה" וזוהי פעמים רבות התחכמות עם לשון החוק וניסיון למצוא פרצה.
הגשת התביעה היא פעולה טכנית פשוטה מאד ממש כמו משלוח דואר בסניף הדואר (ניגשים לבית המשפט ומוסרים במזכירות את המסמכים), ואת זה כמובן שכך עורך דין יוכל לבצע עבורכם באמצעות שליח (וגם אתם יכולים לבצע עצמאית).
אולם החברות הקיקיוניות (רובן משווקות באמצעות דפי נחיתה ממומנים) מתיימרות בפועל גם "לערוך" עבורכם את התביעה, כלומר, לנסח אותה, ולעיתים אף בתעריפים מעוררי תמיהה. כאן יש לברר היטב מיהו מנסח התביעה או המסמך המשפטי או מעניק הייעוץ.
אם לא מדובר בעורך דין פעיל שזהותו ידועה לכם – מומלץ להגיש תלונה בלשכת עורכי הדין מכיוון שמדובר בביצוע פעולה משפטית לכל דבר ועניין שעלולה לסכן אתכם, וטיפול בגורם המסכן יכול להציל לקוחות אחרים, כולל קשישים, צעירים ועולים חדשים, מהטעייה ונזק כבד.
חשוב להבין: כתב תביעה או הגנה שיש בו שגיאות בציון סעיפי חוק רלוונטיים, או פרשנות לא נכונה של פסיקה, עילות, סעדים, סמכויות, וכיוצא בזה, עלול לגרום להפסד גם בתיק שבו הייתם אמורים לזכות.
יש לציין כי לשכת עורכי הדין עושה עבודת קודש בניסיון למגר את התופעה שבה שרלטנים שונים מטעים לקוחות תמימים ומעניקים להם ייעוץ משפטי בתחפושת, לעיתים קרובות באופן רשלני וחסר מצפון.
במאמר מוסגר נציין כי כתיבה של תביעה טובה, גם אם מדובר בתביעה קטנה, היא פעולה שאורכת זמן ודורשת מאמץ מחשבתי ובדיקות, הגהות ותיקונים. אם נזקקתם לעזרה מקצועית והמחיר שהוצע עבורה היה נמוך מדי – יש סיכוי לא מבוטל שתשלמו את היתרה כשתקבלו את פסק הדין. הכלל הזה תקף אגב לכל הליך משפטי והוא מוזכר גם בסעיף אחר במאמר זה.
רמז מחשיד: אם חברה כלשהי או אדם פרטי כלשהו הציע לנסח עבורכם או אפילו "רק להגיש" כתב תביעה קטנה בעלות של מכתב התראה ממוצע אצל עו"ד (לרוב, כשליש או רבע ממחיר השוק של ניסוח תביעה קטנה) – כדאי לשאול ו"לחטט" בניסיון להבין מה הקץ'. זאת, משום שניסוח כתב תביעה כרוך בהרבה יותר עבודה מכתיבת מכתב דרישה/התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים.
כך או אחרת, על סיוע במילוי מסמכים לתביעות קטנות אין כל טעם לשלם למי שאינו עו"ד מכיוון שמדובר בפעולה פשוטה שאמורה להיות נגישה לקהל הרחב בתביעות קטנות.
- טייטלים נוספים: לעו"ד מותר להציג עצמם בתארים הבאים בלבד: עו"ד, נוטריון, מגשר או ד"ר. אם עו"ד מוסיף לשמו את התואר ד"ר עליו לציין (במידה ואינו ד"ר למשפטים) את תחום הדוקטורט שלו בסוגריים. לדוגמה: ד"ר (לביולוגיה) ישראל ישראלי עו"ד ומגשר. לעו"ד גם מותר לציין תואר אקדמי מוכר אחר בסמוך לשמו. תואר ראשון במשפטים בישראל מסומן באותיות B.LL בלבד, ותארים של עו"ד ישראלים שלמדו בחו"ל לעיתים יופיעו בסימול אחר. אם נתקלתם בעו"ד שעשה A.B במשפטים, הדבר טעון בדיקה – פשוט כי אין חיה כזו בישראל.
בסך הכל, לרוב אין זה משנה במסגרת תהליך בחירת עורך דין האם הוא מגשר או נוטריון.
כל עורך דין יכול לייצג וללוות בגישורים ללא תלות בשאלה האם עבר קורס גישור, ופעולות נוטריוניות אינן הכרחיות במרבית ההליכים. גם אם יש לבצעם, הן לרוב טכניות, ועורך הדין שבחרת יוכל לבקש מקולגה להנפיק העתק כלשהו במידת הצורך (לרוב לא מדובר בעלויות גבוהות).
מכל מקום, לצערנו עורכי דין רבים מתנאים ומתגאים בתארי ד"ר שאינם רלוונטיים לפרקטיקה המשפטית (חלקם אף ממוסדות בחו"ל שאינם מוכרים בארץ על ידי המל"ג ואינם מפוקחים…), אך 'שוכחים' לציין עובדה זו או מצניעים אותה בדרכים שונות. באופן עקרוני, כאשר עו"ד מציין שהוא ד"ר מבלי לציין האם הוא ד"ר לרפואה או למקצוע אקדמי אחר, ברירת המחדל היא שהוא ד"ר למשפטים. בכל מקרה אחר מדובר לכאורה בעבירה על כללי האתיקה של הלשכה ובחשד להטעיה.
חשוב לציין גם כי "משפטן" אינו תואר או רישיון מוכר, ולמעשה כל אחד, בין אם למד תואר משפטים, למד רק סמסטר אחד בפקולטה למשפטים ופרש, ואפילו אם לא למד כלל משפטים (עיתונאי למשפטים, או אפילו בלוגר עצמאי לענייני משפט) רשאי לכנות את עצמו "משפטן". ישנם משפטנים בעלי שם כגון שופטי עליון פובליציסטים ידועים, או פרופסורים למשפטים, וישנם "משפטנים" על דעת עצמם. בכל מקרה, על מנת לייצג בבית המשפט ולבצע פעולות משפטיות חובה להיות עו"ד בעל רישיון בתוקף מטעם לשכת עורכי הדין לאחר תשלום דמי חבר ללשכה.
- ביטוח אחריות מקצועית: פרט זה חשוב בעקיפין ללקוח מכיוון שהוא יאפשר קבלת פיצוי בפועל במקרה של התרשלות חלילה וחס מצד עורך דין במצב של "חדלות פירעון". עם זאת, זהו מצב יחסית נדיר והוצאת פוליסת ביטוח היא בעיקר סממן לרצינות אחריות ובגרות בניהול עסק, שניתן ללמוד מהם באופן מעט אגבי, על עורך הדין אותו אנו בוחרים.
- האם עוה"ד מקיים שיתופי פעולה: עורכי דין פעילים ומוערכים מבצעים שיתופי פעולה דרך קבע, חברים בוועדות מקצועיות ובפורומים של הלשכה, משתתפים בכנסים בארץ ובחו"ל (כגון הכנס השנתי המפורסם באילת, אך ישנם רבים נוספים) ולעיתים מרצים בהם בתחומי התמחותם בלשכה ומחוצה לה, בקהילה, בזום, ועוד, ובאופן כללי 'מרושתים' ומקושרים למשרדים אחרים, לקולגות ולאנשי מקצוע אחרים.
- השתלמויות, סדנאות ולימודי המשך: האם עוה"ד מבצע השתלמויות מקצועיות ומקפיד להתעדכן בעולם המשפט. במיוחד עכשיו כשמתחוללת מהפכה בסדרי הדין באמצעות תקנות סד"א (סדר דין אזרחי) החדשות, יותר מתמיד יש צורך להתעדכן בפרוצדורות השונות, בחוק ובפסיקה. בניגוד לתדמית האפרורית משהו, עולם המשפט נוטה להתפתח ולהתעדכן לא פחות ואולי אף בקצב מסחרר יותר מאשר עולם הרפואה והמדע. לכן, עורך דין שלא לומד, מתעניין, לוקח קורסים, מאזין להרצאות ולהשתלמויות שונות, קורא ספרות מקצועית וכתבי עת, מסתייע במנטורים מקצועיים, מתייעץ בקבוצות מקצועיות ועוד – נשאר מאחור.
לעיתים קרובות עורכי דין תולים על הקיר תעודות מהשתלמויות שונות המעידות, לכל הפחות על הבנה בסיסית בתחום מסוים.
- ליטיגציה (התדיינות בפני ערכאות): האם לעורך הדין יש ניסיון בעמידה ובהופעות בבתי משפט ובבתי דין: סעיף זה מעט בעייתי לצורך הערכת הכישורים המקצועיים כיוון שישנם תחומים בהם כף רגלם של עו"ד אינה דורכת, או כמעט שאינה דורכת בבית המשפט (לדוגמה עורכי דין העוסקים בנדל"ן, כתיבת צוואות וחוזים, וכדומה אינם נדרשים לייצג בפועל ולהופיע בבתי משפט). אך יחד עם זאת אם למשל עורך דין פלילי, לדיני משפחה או בנזיקין חסר ניסיון בליטיגציה (הופעות בבימ"ש) הדבר עשוי במקרים מסוימים להוות מכשול בייצוג.
אין מניעה לבקש מעורך הדין להגיע ולצפות בדיון שבו הוא מופיע (בכפוף להסכמת הלקוח המיוצג, שכן עורך הדין מחויב בחיסיון). בהנחה שהלקוח מסכים, הדיונים עצמם פתוחים לקהל הרחב אלא אם כן הם מתקיימים בדלתיים סגורות, על פי עיקרון "פומביות הדיון". באופן כללי לרוב עורכי הדין לא אמור להיות אכפת שתצפו בהם מופיעים ממושבי הקהל באולם.
חשוב לציין שבמקרים מסוימים ישנה חלוקת עבודה בין עורכי הדין במשרד כאשר אחד מייצג בפועל בדיונים והאחר לדוגמה, מנסח מסמכים וכיו"ב. במקרים כאלה החיסרון עשוי להפוך דווקא ליתרון כיוון שכל אחד מחברי הצוות מתמקצע ומשתפשף בתחומו.
- זמינות: מהו זמן המענה במשרד? זהו סעיף חשוב כי כשעו"ד לא זמין ללקוח הדבר עשוי ליצור תסכולים רבים ואף מתחים ואובדן אמון.
האם המענה הראשוני ניתן על ידי מזכירה או מתמחה? כמה זמן לוקח לעורך הדין לחזור ללקוח? מה מדיניות המשרד לגבי מקרי חירום, בשעות הלילה או בסופי שבוע וחגים? האם הלקוח יכול ליצור קשר באופן אישי וישיר עם עורך הדין בטלפון הנייד? האם ישנה זמינות סבירה בוואטסאפ העסקי של המשרד ובהודעות מסרונים?
ישנם תחומים משפטיים שבהם זמינות היא קריטית או לפחות חשובה מאד, כמו למשל במשפט פלילי שם לפעמים צריך לבצע הקפצות באישון לילה או בדיני משפחה שם מקרי SOS דחופים הם עניין שבשגרה.
בתחומים האלה התעקשו לקבל ערוץ קשר ישיר עם עורך הדין בטלפון הנייד, מה שבכל מקרה טוב שיהיה תמיד.
טיפ: בצעו ניסוי כלים על יבש לפני שאתם סוגרים הסכם שכר טרחה (שכ"ט) מול עו"ד: התקשרו ובדקו את זמן המענה הטלפוני – עד שיצרתם קשר ישירות עם עורך הדין, שלחו הודעה בווטאסאפ ובדקו מהו זמן המענה שקיבלתם, ולבסוף, שווה לנסות גם לשלוח מייל עם שאלה כלשהי באותו האופן. לרוב תשובות בדוא"ל הן האיטיות ביותר, כך שאם מענה בערוץ זה התקבל בזמן סביר, ובאופן מפורט ומשביע רצון, אפשר כנראה להיות רגועים ביחס לשאר.
- עומס תיקים במשרד: האם המשרד עמוס בתיקים? האם הוא נראה פעיל או שומם? גם כאן הסוגיה עשויה להיות מעט "טריקית".
מחד גיסא, אם המשרד עמוס הדבר מעיד, במקרים רבים, על כך שניתן שירות טוב ועל שביעות רצון כללית של הלקוחות בפן המקצועי והמשפטי. מאידך גיסא, כאשר עומס התיקים במשרד גדול מדי, הלקוח עלול "להיבלע" בתוך ההמון, והתיק מטבע הדברים יזכה כנראה להתייחסות פחות אינטנסיבית לעומת משרד בעל היקף עבודה יחסית מצומצם שבו ניתן "להתאבד" על כל תיק ולתת את מיטב התפוקה ותשומת הלב ללקוח. חשוב לזכור שבעולם המשפט אין באמת קיצורי דרך – התוצאה המשפטית פעמים רבות ניצבת ביחס ישר לכמות ההשקעה, הקשב, הזמן והאנרגיה שהוכנסו לתיק. לימוד תיק לעומק תמיד תמיד תמיד לוקח זמן, סקירה משפטית ובדיקת פסיקה, מחקר וחוות דעת – לוקחות משאבים מנטאליים. עורך דין שטובע בעבודה לא תמיד יוכל לבצע את כל אלה באופן אופטימלי, ולעיתים קרובות הנטל מתגלגל על עורכי דין צעירים, מתמחים, סטודנטים למשפטים ואף על המזכירות במקרים קיצוניים.
- גופים שאיתם עובד עורך הדין/תפקידים נוספים: ישנם עורכי דין המועסקים במקביל על ידי גופים ממשלתיים כמו הסניגוריה הציבורית (פלילי), האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים (אזרחי), ואף משתתפים בתוכניות כמו 'שכר מצווה', שהיא תכנית פרו-בונו יפה של לשכת עורכי הדין למעוטי יכולת. השתתפות באחת המסגרות האלו לא מצביעה בהכרח על איכות אך לרוב מחייבת מעבר מכרז כלשהו.
- עד כמה עורך הדין מבין את הבעיה שלי ויודע להציע פתרון: זוהי התרשמות סובייקטיבית של הלקוח. האם עורך הדין "קלט" את הבעיה שעמה הגעתי אליו? האם הוא מנוסה בתחום? האם הוא מגלה בקיאות בדיסציפלינה המשפטית הרלוונטית?האם הוא יודע להעריך את הסיכויים והסיכונים ולנמק את הערכותיו? (בנוסף, ולא פחות חשוב, האם הוא רגיש למצוקה? האם הוא זוכר את הפרטים של מה שנאמר? האם הוא מקשיב או בעיקר מדבר? עד כמה הוא אמפתי אליכם?).
- גודל המשרד (מספר שכירים ושותפים): הגודל לא קובע, אומרים, אבל במשרדי עורכי הדין התשובה היא אמביוולנטית: מצד אחד לרוב משרד גדול ייחשב איכותי. אבל במקרים רבים ישנם עורכי דין מעולים במשרדים בינוניים וקטנים, ואף כאלה הפעילים כבודדים. בתחומים שונים זה נפוץ יותר ובאחרים פחות. הלקוח הממוצע צריך להביא בחשבון מספר נקודות עיקריות: ראשית, במשרד גדול לרוב יש לעורכי הדין יתרון מבחינת גישה למשאבים, יכולת להיעזר במתמחים ובטרום מתמחים (סטודנטים), להתייעץ באופן מהיר ונגיש עם עמיתים בדלת ליד וכדומה. מעבר לכך בתיקים מסועפים, גדולים ומורכבים, מתאפשר הקמת צוות אורגני (כמובן שאין מניעה לשיתופי פעולה דומים מאד במשרד קטן או בין משרדים לצורך טיפול בתיק מורכב – ופעמים רבות זה אכן נעשה בצורה מצוינת).שנית, למשרדים גדולים לרוב יש רף כניסה גבוה, שכר העובדים גבוה באופן יחסי ולכן ככל שהפירמה נחשבת וגדולה יותר כך יש ערובה מסוימת לאיכות המקצועית.
שלישית, למשרד בינוני או קטן יש יתרון בכל הנוגע לגמישות, טיפול אישי, ותמחור. משרד קטן או בינוני לא זקוק לרוב לצוות אדמיניסטרטיבי גדול, ועלויות התקורה והתפעול נמוכות משמעותית. לכן הלקוח לרוב ישלם שכר טרחה שמגלם בעיקר את העבודה ופחות "שומנים" הדומים לפרמיה שמשלמים בכל שירות שנרכש מחברה גדולה.
במשרד גדול הלקוח עלול להרגיש שהוא "הולך לאיבוד" במיוחד אם אינו מצוות לעו"ד מסוים, ואילו במשרד קטן או בינוני לעיתים קרובות ניתן לקבל ערוץ תקשורת ישיר עם עורך הדין המטפל מבלי לעבור דרך מזכירות ומתמחים.
כך גם במשרד קטן עם היקף פעילות שגרתי עורכי דין לרוב יוכלו להשקיע יותר משאבים מנטאליים וזמן בטיפול בתיק, בהשוואה למשרדי ענק שלפעמים "טובעים" בעומס העבודה. בנוסף רוב המשרדים הגדולים ממוקמים בתל אביב או לכל היותר בחיפה וירושלים, אך בעיקר בתל אביב, לכן עבור לקוח מהפריפריה הגאוגרפית הגעה למשרד גדול עשויה להיות כרוכה בנטל מסוים.
עוד נקודה נוספת ואחרונה היא שבמשרדים גדולים לרוב ישנם שני מעמדות עיקריים של עורכי דין – שכירים ושותפים. השותפים מתחלקים ברווחים, ובמשרד ענק ישנו לפעמים מספר גדול של שותפים.
באופן טבעי והגיוני, עו"ד במשרד קטן או בינוני, ובפרט שותף או בעלים, ידאג באופן ישיר למוניטין ולשמו הטוב מפני שהם מושפעים באופן ישיר מהלקוח ומהתיק, ולכן עשוי להיות אכפתי יותר באשר לתוצאות התיק בהשוואה לעו"ד שכיר שאינו מרוויח באופן ישיר, ממון או מוניטין למותג, מהצלחה – כפי שאינו עתיד להיפגע באופן חמור מהפסד או כישלון. בהקבלה לעולם המזון, אפשר לומר שמשרד בינוני או קטן הם מסעדה קטנה ושכונתית לעומת משרד גדול שהוא מעין סופרמרקט. כמובן שאין כאן אמירה גורפת ושישנם עורכי דין ומתמחים רבים וטובים, מעולים ומסורים המשמשים כשכירים ושותפים במשרדי הענק, ויש לבחון כל מקרה לגופו.
- מוסד לימודים: היכן למד עורך הדין? עורכי דין רבים נוהגים לתלות את התעודות ממקום הלימודים על הקיר, לצד תעודת חבר הלשכה (תעודת עו"ד).
ככלל, לרוב אוניברסיטה עדיפה על פני מכללה אבל זהו אינו כלל ברזל וישנם סטודנטים מצוינים גם במכללות השונות (שגם ביניהן יש טובות יותר ופחות).
מורה נבוכים למוסדות לימוד בחלוקה גסה מאד:
האוניברסיטאות המובילות הן האוניברסיטה העברית בירושלים, ומיד אחריה אוניברסיטת ת"א.
אחריהן מדורגות על פי רוב אוניברסיטת בר אילן, ואוניברסיטת חיפה.
באופן מסורתי מקובל לומר שהמרכז הבינתחומי והמכללה למנהל נמצאות בטופ של המכללות, ואולי גם מכללת ספיר. אחריהן כל שאר המכללות (80% מהסטודנטים בערך). אם עורך הדין שלכם למד בחו"ל תצטרכו לעשות גוגל – לרוב בוויקיפדיה ניתן לאתר את דירוג מוסד הלימודים (ישנם דירוגים בינלאומיים ומקומיים לרוב המוסדות בעולם).
כדאי לברר האם לעורך הדין שאנו בוחרים ישנם תחומי ידע נוספים או משיקים? תארים נוספים? רקע מקצועי בעבר הרלוונטי לעניין ולתחום העיסוק?
- מקום ההתמחות: זהו פריט ביוגרפי חשוב יותר, לרוב, ממקום הלימודים (וגם בא אחריו בכרונולוגיה).
התמחות במקום איכותי כבר נותנת אינדיקציה טובה על הכישורים המשפטיים הבסיסיים. שני הפרמטרים המובילים לצורך קבלה להתמחות נחשבת הם מוסד הלימודים, וממוצע הציונים בתואר. מלבד זה נלקחים בחשבון מצוינות אישית, כישורים ותכונות אישיותיות שונות.
כלל האצבע אומר שככל שהמשרד בו התמחה עורך הדין גדול יותר – כך הוא טוב יותר. אבל – וזה אבל גדול – יש יוצאי דופן גם כאן, ומספר רב של משרדים קטנים ואפילו קטנטנים (בפלילי למשל זה מאד נפוץ) – הם מהשורה הראשונה.
התמחויות בבתי משפט ובבתי הדין, ובשירות המדינה, ממשלתיות, ברשויות השונות ובמשרד המשפטים (פרקליטות המדינה, פרקליטות מחוז, סניגוריה ציבורית, יחידות סמך ממשלתיות וכדומה) נחשבות לרוב יוקרתיות גם כן. לידיעה כללית – ההתמחות הנחשבת על פי רוב לטובה ביותר היא בבית המשפט העליון (מעין "סיירת מטכ"ל" של המתמחים שבודדים מתקבלים אליה). התמחויות מצוינות נוספות אפשר למצוא ביחידות הבכירות בפרקליטות המדינה ובמשרדים הגדולים.
על מנת לעשות סדר ולמנוע בלבול נזכיר בקצרה שבניגוד לראיית חשבון שבה בחינת המועצה מתקיימת לפני ההתמחות ואין דרישה לתואר אקדמי, בעריכת דין בישראל יש רק מסלול אחד לקבלת רישיון והוא מורכב משלושה שלבים: לימודים לתואר ראשון מלא במשפטים במוסד אקדמי מוכר ע"י המועצה להשכלה גבוהה, אוניברסיטה או מכללה. לאחר מכן שנת התמחות, ולבסוף מעבר בחינות לשכה וקבלת רישיון בפועל. אין כאן קיצורי דרך.
תואר שני אינו מעלה או מוריד מבחינת ההסמכה, אך הוא מועיל לצורך העשרת הידע המקצועי.
בכל מקרה לניסיון המעשי, בעבודה כעו"ד פעיל, אין כנראה תחליף.
ב"הערת שולים": ציונים בבחינת ההסמכה – ניתן לשאול עו"ד צעיר גם בנוגע לציוניו בבחינות הלשכה. אך דעו כי זה עשוי להיות נושא מעט רגיש (כמו לשאול על ציון פסיכומטרי…). עם זאת, יש לסייג: דווקא לציון המעבר הסופי בבחינת הלשכה יש לתת משקל נמוך במסגרת השיקולים, מכיוון שקיימת שונות רבה בין מחזורים, ודרגות קושי שונות בשנים שונות (הסבר: בעבר אחוז המעבר היה גבוה מאד- כ- 90%- 80%, ובשנים האחרונות הוא צנח לפחות מ-50% במקרי קיצון בשנים מסוימות, ואף לכ- 12%- 15% בלבד במועדים הקשים ביותר). גם מתכונת הבחינה מאד דינאמית ומשתנה אחת לכמה שנים, וכיום היא במעין תצורה "ניסיונית", כך שקשה לגזור מסקנות גורפות מהציון הגולמי. נבחן שקיבל לפני עשור ציון 85 עשוי לקבל בבחינה האחרונה 65, מכיוון שרמת הקושי הכללית עולה משנה לשנה, וגם נושאי הבחינה משתנים ומתרבים. בכל מקרה, ציון גבוה מאד בבחינה – ביחס לממוצע של אותה שנה, הוא נתון מרשים כשלעצמו ומעיד בעיקר על זיכרון חזק לפרטים ועל יכולות פסיכוטכניות מסוימות.
- הקשבה ללב: לבסוף, "אני פונה אל הלב שלכם"… אין תחליף לפגישה אישית, לאינטואיציה, ל"כימיה" שיש לכם עם עורך הדין וצוות משרדו, להיגיון הבריא שלכם כלקוחות נבונים ולתחושת הבטן הפנימית. חשוב מאד שתחושו שאתם בידיים טובות ואמינות – כיוון שבסופו של דבר עורך דין ממלא "משרת אמון". האם עורך הדין קיבל אתכם בחיוך רחב? 😊
אל תתביישו! אין כל פסול במעט "שופינג" בין משרדי עורכי דין. אמנם השוק "רווי" ותחרותי מאד, אך עו"ד מקצועי וטוב לא יירתע מכך שקיבלתם חוות דעת נוספות, אלא יראה בכך הזדמנות טובה להציג את ייחודיות משרדו וכישוריו המקצועיים בפני הלקוח הפוטנציאלי שכבר עשה סקר-שוק קצר, ו'קצת גוגל', ומסוגל לייצר השוואה סבירה בין הפירמות השונות.
בהצלחה!
