רכב חדש עם תקלות חוזרות? זה לא “ביש מזל” – זו הפרת אמון משפטית

רכבים חדשים שלא מפסיקים "לראות מוסך"

מי שרוכש רכב, אופנוע או קטנוע חדש, לא קונה רק 'פח' וגלגלים. הוא קונה שקט נפשי. ביטחון. ודאות שהוא, או משפחתו, יגיעו הביתה בבטחה, בלי הפתעות. זה הבסיס לכל העסקה.

ואז, בשקט מתסכל, היסודות הללו נסדקים: נורה שנדלקת. כיבוי אקראי. רעש לא מוסבר. מוסך שאומר "בדקנו, הכול תקין". והלב יודע – משהו לא תקין בכלל.

הנטייה הטבעית היא לחשוב שזו בעיה טכנית.

אך זו טעות.

תקלות סדרתיות ברכב חדש אינן “עניין טכני” – הן כשל צרכני-משפטי עמוק. היבואן לא מכר לכם רק מוצר; הוא מכר לכם גם התחייבות לכך שניתן לתת בו אמון. כשכלי חדש נכנס שוב ושוב למוסך, כשמבטיחים שהכול “נפתר” אבל המציאות מתעקשת אחרת, נוצר סדק עמוק בהרבה ממחבר כבל או משאבת דלק. נוצר סדק באמון.

וברגע שהאמון קורס, החוזה הבלתי כתוב – ולעיתים גם הכתוב – קורס יחד איתו.

וכולם יודעים. היבואנים יודעים, והמערכת יודעת. והצרכן? לרוב הוא נשאר לבד, בין פקיד שירות שלמד לדקלם “הכול תקין לפי הבדיקה” לבין "טופס פתיחת קריאה מספר 4". וזה בדיוק הרגע שבו רבים טועים: הם ממשיכים “לתת צ’אנס”, כאילו מדובר במערכת יחסים. אבל זה לא קשר אישי. זה חוזה.

וברגע שהמוצר כבר לא מספק את הבסיס שלשמו נרכש – הוא מפר את החוזה.

לקוחות הפונים למשרד שואלים אותי לא פעם: כמה תקלות זה “יותר מדי”? מתי מותר להגיד “מספיק”? החוק, למי שבאמת מכיר אותו לעומק, לא עובד על ספירת ביקורים במוסך. הוא עובד על מהות. על חומרה. על פגיעה בליבת העסקה.

אם כלי חדש מפסיק להיות אמין ובטוח, זה כבר לא משנה כמה פעמים הוא ביקר במוסך. זה לא רכב. זה מטען רגשי, מכביד כספית וגם מסכן אותך מבחינה בטיחותית.

יש יצרנים ויבואנים שעדיין מתנהלים כאילו הם עושים לנו טובה כשהם מתקנים. כאילו הזכות לדרוש מוצר תקין תלויה ב״סבלנות״ שלנו כלקוחות. אני אומר את זה בצורה הפשוטה ביותר: אין כאן טובה. יש כאן חובה. “הבטחנו לך מוצר תקין ואנו עומדים בהבטחה” איננה מחווה שירותית. זו נקודת המוצא. כל מה שמתחת לזה – הפרה.

אז איך מתמודדים עם רכב שנמסר עם מלא תקלות?

וזה בדיוק המקום שבו המשפט נכנס לתמונה. לא כעוד “ניסיון לפתור”, אלא כקו הפרדה ברור. כל תיק כזה הוא לא סכסוך טכני; הוא מאבק על אחריות. על גבולות הכוח של יבואן מול אדם פרטי. על השאלה האם כסף קונה שתיקה, או שהחוק קודם למותג.

כשאני מטפל בתיקים כאלה, אני לא מתחיל בשאלה ״האם התקלה באמת חזרה?״. אני מתחיל בשאלה אחרת לגמרי: איפה נשבר האמון, ומה המשמעות המשפטית של זה.

מהמקום הזה מגיע הפתרון. לפעמים זה מחייב עימות חזיתי. לפעמים היבואן מבין מהר. תמיד יש דרך – אבל היא מתחילה בהבנה אחת ברורה: אתם לא חייבים להשלים עם מציאות שבה רכב חדש מרגיש כמו רולטה רוסית.

חשוב לזכור: לא כל תקלה היא עילה לביטול עסקה. אבל בכל פעם שהנהג מפחד להניע, בכל פעם שהוא אומר לעצמו “אולי הפעם התקלה תקרה באמצע נסיעה”, העסקה נשברה. לא טכנית, אלא מהותית.

והמערכת המשפטית, כשהיא מופעלת נכון, יודעת להחזיר את המשוואה למקומה: או כלי תקין, בטוח ואמין, או החזר כספי מלא והכרה בנזק שנגרם.

אם מצאתם את עצמכם במצב הזה, אל תחפשו עוד “אבחון”. אתם לא מחפשים פתרון טכני – אתם דורשים צדק חוזי. וזה בדיוק מה שאני עושה עבור לקוחות שחוו את זה: מחזיר את נקודת האיזון לכיוון הצרכן, למקום שבו היא הייתה אמורה להיות מלכתחילה.

המאמר נערך על ידי עו"ד אסף פלג, מומחה לתביעות קטנות, דיני מוסכים ושכירות, ומשפט אזרחי. הוא אינו מהווה תחליף להתייעצות משפטית פרטנית המתחשב בצורכי הלקוח.