אשם תורם: כשגם לתובע יש חלק בנזק ומה זה עושה לפיצוי
אשם תורם הוא מושג משפטי מרכזי וחשוב שכדאי להכיר, במיוחד אם נכנסתם לתביעת נזיקין בבית משפט, בין אם בתיק המתנהל בבימ"ש שלום ובין אם כתובעים עצמאיים בתביעה קטנה.
ובכן, נניח שהחלקת בחניון כי היה שמן על הרצפה. ברור שהמקום היה צריך לנקות או לסמן, אבל אז הנתבע אומר: “נכון, הייתה בעיה, אבל גם אתה לא הסתכלת, רצת, או נכנסת לאזור שהיה מסומן”. פה נכנס מושג פשוט אבל מאוד חשוב: אשם תורם.
אשם תורם אומר שבית המשפט יכול לקבוע שהנתבע אחראי לנזק, אבל גם לתובע יש תרומה מסוימת למה שקרה או לכמה שהנזק גדל. התוצאה בדרך כלל לא “מפילה” את התביעה. היא פשוט מקטינה את הפיצוי.
אז מה זה אומר במספרים, בלי פילוסופיה
בית המשפט מעריך את הנזק בכסף, ואז מוריד ממנו אחוז. אם נקבע שנגרם לך נזק של 10,000 ₪, אבל קבעו לך אשם תורם של 30%, תקבל 7,000 ₪. אם האשם התורם 10% תקבל 9,000 ₪. זה כל הסיפור, בפשטות.
מתי בכלל קובעים אשם תורם
לא כל טעות קטנה של התובע תגרור הפחתה. כדי שיפחיתו, הנתבע צריך לשכנע שההתנהגות שלך תרמה באמת למה שקרה או להיקף הנזק. כלומר, לא מספיק להגיד “הוא התנהל לא טוב”; צריך להראות קשר הגיוני וברור בין מה שעשית לבין הנזק.
במציאות, אשם תורם עולה הרבה בתיקים יומיומיים: נפילות והחלקות, שימוש במוצר בצורה לא סבירה, תאונות קטנות בין אנשים פרטיים, נזקים בבית שכור, וגם בתביעות מול מוסך או נותן שירות כשנטען שהתובע המשיך לנסוע/להשתמש למרות שהיה סימן תקלה והגדיל את הנזק. (כתבה נוספת המרחיבה על הנושא כאן)
מי צריך להוכיח את זה
אם הנתבע רוצה להפחית לך פיצוי בגלל אשם תורם, זה לא “אוטומטי”. הוא צריך להוכיח את הטענה. בפועל זה אומר שהנתבע ינסה להביא תמונות, התכתבויות, הודעות, סרטון, או כל דבר שמראה שיכולת להימנע מהנזק או לצמצם אותו ולא עשית את זה.
למה זה חשוב במיוחד בתביעות קטנות
בתביעות קטנות השופט מחפש תמונה מהירה וברורה. אין זמן לדיונים ארוכים, ולכן כל דבר שנראה “לא מסודר” או “לא מתועד” יכול לעבוד נגדך. כשאין לך תיעוד, קל יותר לנתבע להגיד: “זה לא בדיוק קרה ככה”, או “התובע גרם לזה לעצמו”, או “הוא החמיר את הנזק”.
אם אתה תובע, הכי חשוב שתייצר סיפור פשוט שאפשר לעקוב אחריו: מה קרה, מתי, איפה, איך זה נראה, מה עשית מיד אחרי, ולמה לא הייתה לך דרך סבירה למנוע את זה. אם מדובר בנזק לרכוש או תקלה, הרבה פעמים הנקודה הקריטית היא מה עשית אחרי שהבנת שיש בעיה. אם המשכת להשתמש/לנסוע/להפעיל למרות אזהרה ברורה, הנתבע יקפוץ על זה ויטען שהגדלת את הנזק בעצמך.
אם אתה נתבע, אשם תורם הוא כלי פרקטי: גם אם השופט חושב שאתה אחראי, הוא עדיין יכול להפחית סכום משמעותי אם תראה שהתובע לקח סיכון מיותר או התנהל בצורה שהפכה נזק קטן לנזק גדול.
דוגמה שממחישה את ההיגיון של בית המשפט
נזק שנגרם בגלל רטיבות במדרגות בבניין: אם אין שילוט ואין ניקוי, האחריות בדרך כלל תיפול על מי שמתחזק את המקום. אבל אם יש צילום שמראה שהתובע דיבר בטלפון, לא הסתכל בכלל, או נכנס לאזור שהיה חסום בסרט אזהרה, בית המשפט עלול לומר: “נכון שהייתה רשלנות של הנתבע, אבל גם התובע תרם לזה”, ואז להפחית אחוזים.
הרעיון שבית המשפט מנסה להגיע אליו הוא “חלוקת אחריות” בהתאם להיגיון ולצדק בסיסי, לא ענישה מוסרית. הוא לא בודק מי “בן אדם טוב” אלא מי תרם לתוצאה.
נקודה חשובה: יש מקרים שבהם אשם תורם לא משחק תפקיד
לא בכל תחום אפשר להפחית פיצוי בגלל אשם תורם באותה צורה. למשל, בנזקי גוף בתאונת דרכים (במסגרת החוק הרלוונטי) יש שיטה אחרת לגמרי, שבה בדרך כלל לא מתווכחים על אשמה כמו בתביעת נזיקין “רגילה”. לכן תמיד צריך להבין קודם באיזה מסלול משפטי אתה נמצא, ולא להניח אוטומטית שהדיון יהיה על “מי אשם”.
איך לשפר סיכוי לקבל פיצוי מלא, בצורה הכי פשוטה
אם אתה התובע, תתמקד בשני דברים: להראות שהתנהגת כמו אדם סביר, ולהראות שעשית מה שאפשר כדי לצמצם נזק אחרי שהבעיה התגלתה. זה נשמע בסיסי, אבל בתיקים קטנים זה עושה את ההבדל. תיעוד בזמן אמת, הודעות לצד השני, תמונות לפני תיקון, וקבלות מסודרות הם בדיוק הדברים שמקשים על הנתבע “להדביק” לך אשם תורם.
אם אתה הנתבע, המפתח הוא להראות שהתובע לקח סיכון ברור או התעלם מסימן אזהרה. ככל שהקשר בין ההתנהגות שלו לבין הנזק יותר חד וברור, כך הסיכוי להפחתה גדל.
בסוף, אשם תורם הוא לא טריק ולא קסם. זה מנגנון שמכוון לשאלה אחת: האם התובע תרם לתוצאה, ואם כן עד כמה. מי שמגיע מוכן עם תיעוד וסיפור ברור, בדרך כלל מצמצם מאוד את הסיכוי שיקצצו לו את הפיצוי.