הפער בין תחושת רדיפה להוכחה משפטית
אזרחים ובעלי נכסים המקבלים צווי הפסקה שיפוטיים או דרישות אכיפה מהרשות המקומית, חשים פעמים רבות תחושה קשה של חוסר צדק. הם מתבוננים סביבם ורואים כיצד נכסים דומים בסביבתם פועלים באין מפריע, בעוד שהם מוצאים את עצמם תחת זכוכית מגדלת של פקחי העירייה.
במשפט המנהלי, המצב הזה מכונה "אכיפה בררנית" (סלקטיבית). עם זאת, חשוב להבין שיש פער משמעותי בין התחושה הסובייקטיבית של האזרח לבין היכולת להוכיח זאת כטענת הגנה תקפה בבית המשפט.
במסגרת הכתבה שפורסמה, הסברתי את המורכבות המקצועית שנדרשת בעת התמודדות מול הרשויות בטענות מסוג זה:
"טענת אכיפה בררנית אינה סיסמה אלא עבודה משפטית: מי שטוען לכך צריך לבנות תשתית ראייתית. אילו נכסים דומים קיימים, האם הרשות מכירה אותם, והאם ננקטו נגדם הליכים. בלי זה, תחושת העוול אינה מספיקה משפטית."
את הראיון המלא ניתן לקרוא כאן:
איך בונים טענת אכיפה בררנית?
כדי שבית המשפט יקבל טענה של אכיפה בררנית ויבטל קנסות, צווים או כתבי אישום, לא מספיק להצביע על פלוני או אלמוני שעושים את אותה העבירה. יש צורך להוכיח שהרשות המקומית בחרה לאכוף את החוק כלפיכם מתוך מניע פסול, שרירותיות, חוסר תום לב, או אפליה מכוונת, ושהיא מודעת להפרות דומות ובוחרת להעלים מהן עין.
לשם כך נדרש איסוף ראיות מדוקדק, הכולל בקשות חופש מידע, איסוף נתונים על נכסים אחרים באותו רחוב או שכונה, ובחינה מעמיקה של מדיניות האכיפה המוצהרת של העירייה.
מתמודדים עם דרישות, קנסות או כתבי אישום מצד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה? קיבלתם צו הפסקה שיפוטי ואתם מרגישים שהרשות פועלת נגדכם באופן סלקטיבי? אל תישארו עם תחושת העוול בלבד. טענת "אכיפה בררנית" היא כלי משפטי חזק, אך היא דורשת בניית אסטרטגיה חכמה.
אתם מוזמנים ליצור קשר עם משרדנו לפגישת ייעוץ, ונבחן יחד את מצבכם המשפטי ואת דרכי הפעולה האפשריות להגנה על זכויותיכם מול הרשות המקומית.
לקריאה נוספת בנושאים קרובים:
